פסק-דין בתיק ת"ק 002021/03

פרטי התביעה וההגנה:

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד על פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבם של התובע והנתבעת, בת.ד. אשר ארעה ביום 20.12.02, בצומת המצויה בשכונת נוה צדק בת"א (להלן: "התאונה").

2.         בעת התאונה נהג התובע ברכבו מסוג פיאט אונו (להלן: "רכב התובע").

3.         רכב הנתבעת מסוג פז'ו היה נהוג בידי מר דורון קלאוזנר (להלן: "רכב הנתבעת").

4.         התובע טען בכתב תביעתו כי נסע ברכבו והגיע לצומת בו היה תמרור האט ותן זכות קדימה. התובע טען כי עצר את רכבו בעצירה מוחלטת ווידא שהכביש פנוי. התובע ציין כי הבחין ברכבו של הנתבע מצד ימין אך ראה כי בעל הרכב מחפש מבנה או כתובת מסויימת ואינו מתקדם לעבר הצומת ולכן נכנס התובע לצומת לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות המחייבים אותו.

5.         התובע טוען כי לאחר שכבר כמעט השלים את מעבר הצומת, הרגיש במכה חזקה בדופן ימים של רכבו, כתוצאה מכך נזרק רכבו שמאלה ואז הסתובב ונתקע בעמוד. כתוצאה מתאונה זו רכבו הוערך באובדן כללי גמור. התובע צרף חוו"ד כי נזקיו הישירים מסתכמים בסך של 7,740 ש"ח. כן צרף חשבון עיסקה של השמאי בסך 1,026 ש"ח. התובע אף צרף לתביעתו דו"ח מח' מיון המעיד כי לאחר התאונה ביקר הוא בביה"ח וולפסון.

6.         הנתבעת לעומתו, טענה בכתב הגנתה, כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע דווקא, אשר התפרץ לצומת כשהוא אינו מציית לתמרור "תן זכות קדימה" המוצב במקום ואינו נותן זכות קדימה לרכב שבא ממולו.

7.         בכתב התביעה שכנגד חזרה הנתבעת על גירסתה ולפיה התאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע. הנתבעת תבעה את נזקיה בסך 6,817 ש"ח ותמכה סכומים אלה בחוו"ד שמאי.

העדויות והראיות

8.         ביום 5.8.03 העידו בפני התובע בעצמו ונהג רכב הנתבעת, מר דורון קלאוזנר.

9.         התובע חזר על גירסתו בפני. הוא חזר והדגיש כי הפגיעה היתה בחלק האחורי ימני של רכבו, דבר המעיד לטענתו על כך כי הנתבע הוא שנכנס לצומת אחריו. הוא העיד כי ראה את רכב הנתבעת לפני שנכנס לצומת, אך העריך כי הוא יכול לחלוף על הצומת הצרה (כ-3 מ' לטענת הצדדים). עוד העיד בפני התובע כי נגרם לו נזק חמור אשר גרם לאובדן כללי של הרכב ואף לפגיעות שהצריכו אותו לפנות לחדר מיון.

10.        הנתבע העיד בפני כי לא הבחין ברכב התובע. עדות זו חזרה פעמיים במהלך חקירתו. יחד עם זאת טען כי לאור התמרורים המוצבים במקום האחריות לתאונה היא על התובע.

ההכרעה בשאלת האחריות

11.        לאחר ששמעתי ובחנתי את עדויות הצדדים, התמונות, חוות הדעת השמאיות, ולאחר שהתרשמתי מאמינות העדים, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לנזקים אשר נגרמו לרכבי הצדדים בעקבות התאונה באופן שהנתבע אחראי 70% לקרות התאונה ואילו לתובע יש אחריות בשיעור 30%.

12.        עיקר האחריות רובצת לדעתי על הנתבע, אשר אישר בפני שלא הבחין ברכב התובע אשר היה מצוי כבר בצומת.  מקובלת עלי גירסתו של התובע כי ככל הנראה תשומת ליבו של הנתבע היתה למציאת מקום כלשהו באיזור, וכנראה הוא האיץ בפתאומיות את נסיעתו לכיוון הצומת מבלי להבחין אם הצומת פנויה או לא.

13.        מסקנה זו מתבקשת גם לאור הנזקים שנגרמו לתובע. הפגיעה ממוקמת כאמור בצד הימני אחורי ונראית כפגיעה רצינית אשר גרמה לסיבוב הרכב. מצב כזה יכול לקרות כאמור רק אם התובע הוא שכבר היה בצומת והנתבע נכנס אחריו מבלי להבחין בו.

14.        עם זאת מצאתי רשלנות תורמת של התובע בשיעור 30% כאמור. הגעתי למסקנה זו לאור העובדה כי במקום שלט "תן זכות קדימה" וכן עפ"י חוקי התנועה יש עדיפות לרכב הבא מימין. ככל הנראה התובע לא העריך נכונה את המרחק בו מצוי רכב הנתבע מהצומת ובשל כך יש לו אחריות תורמת לארוע.

גובה הנזק

15.        למעשה הצדדים לא חלקו בפני על חווה"ד השמאיות ועל שכ"ט השמאי ולכן אני מקבלת את הנזקים הנטענים בחוות הדעת ומחייבת גם בהשבת שכ"ט של השמאים, לפי הפירוט הבא: הנתבעת תישא  בסך 6,136 ש"ח, המהווים 70% מסכום הנזק הישיר של התובע בסך 8,766 ש"ח; הנתבעת שכנגד 2 המבטחת את התובע בתביעה שכנגד, תשלם לנתבעת סך של 2,016 ש"ח  המהווה 30% מהנזקים הישירים שנגרמו לנתבעת (6,722 ש"ח).